עוד בטרם גיבושה של תמ"א 38 היו תכניות המעניקות זכויות בנייה אשר במסגרתן ניתנו אישורים לתוספת קומות או הרחבת דירות קיימות. בגרסה הראשונית של תמ"א 38 לא היה ברור היחס בין זכויות הבנייה המוענקות מכח תמ"א 38, לבין זכויות הבניה מתכניות מפורטות קודמות. תיקון 1 לתמ"א 38 אושר בשנת 2007 ועיקרו הסדרת היחסים בין תכניות הבניה העירוניות (תב"ע), לבין היתרי הבנייה הניתנים מתוקף תמ"א 38.
התיקון מתייחס למשל לקיומה של תכנית מפורטת להרחבת הדירות. במקרה כזה לא תתאפשר הרחבה נוספת לפי תמ"א 38. בנוסף, עד לתיקון 1 נדרשו שני סוגי אישורים לכל פרויקט. האחד, אישורים של תכניות המתאר, והשני, אישורי תב"ע מול הרשויות המקומיות. התיקון פישט את המסלול לקבלת היתר. התיקון גם אפשר להחיל את תמ"א 38 על בניינים שהיתר הבנייה שלהם ניתן לפני 1980, אך נבנו בפועל לאחר מכן. בנוסף, התיקון פירט את הסעיפים שצריכים להיכלל בנושא החיזוק של המבנה, שהוא כמובן עקרון מרכזי בתמ"א 38.